למה Playte באמת עובד? חלק 1

כשעיצבנו, תכננו ובנינו את המשחקים של Playte, רצינו להשיג כמה דברים:

  1. לגרום לילדים לרצות להישאר ליד השולחן ולא לחפש “עניינים” ו”עיסוקים” אחרים
  2. להביא את הילדים לאכול מתוך עניין וכיף, ולא מלחץ של ההורים
  3. לאפשר ולעודד את הילדים לגוון ולהיחשף למזונות חדשים

כל אלה ביחד (ולשלב אותם זה אתגר), יביאו לחווית אכילה אישית (של הילד) ומשפחתית אחרת, כיפית ונעימה.

אז בפוסט הראשון, בואו נבין למה זה גורם להם להישאר בשולחן?

משחק טוב הוא לא “סתם” סט של חוקים: משחק טוב כולל מטרה, תחושת התקדמות והישג, היגיון פנימי שברור לשחקן… אבל קודם כל, משחק צריך להיות אטרקטיבי. זה המוטיבציה הראשונית “להיכנס” ולצלול לתוכו. הוא מגרה בנו איזה משהו ילדי, בריא, חי, טוב כזה… וזו גם מוטיבציה להמשיך ברגע של תסכול.

אז אחרי שהבנו שהמשחק צריך להיות אטרקטיבי (ועשינו אותו כזה), כדי שמשחק יהיה מוצלח מעבר למראה הראשוני, הוא צריך לנוע כל הזמן על תפר עדין בין אתגור לתסכול.

משחק מאתגר יעודד השתתפות ורצון להצלחה, אבל אם האתגר יהיה קשה מדי – הילדים יברחו. לאורך כל המשחק, צריכה להיות תחושה של התקדמות, כדי שהילד ירגיש איך קו המטרה מתקרב ומתקרב. אין כמו סדרת כישלונות או אכזבות כדי לגרום לילד להתחיל ולנסות לייצר חוקים חדשים, שיותר יתאימו לו באותו רגע.

אז כש-Playte מספק משחק כיפי ומאוזן, אנחנו מצליחים להשאיר את הילדים בשולחן, ואת הקשב של הילדים בשולחן, בצלחת ובאוכל.

שלושת הדברים האלה חשובים, כי גם iPad יכול לגרום להם להישאר ליד השולחן (כן, כן… גם את שם ניסית את זה, אנחנו יודעים, אל תתחבאי… את רק בן-אדם), אבל עם iPad, הקשב שלהם נמצא בכלל… במקום אחר.

ב-Playte ניסינו לייצר עניין שיאפיל על כל העיסוקים שילדים עם “קוצים” מוצאים לעצמם (פקק של טוש מתחת לשולחן, בדיוק עכשיו יש רעיון לציור, הם לא גמרו להכין שיעורי בית, “פיפי” פעם שלישית), כך שההישארות ליד השולחן היא כבר לא משימה, אלא כיף, אטרקטיבית ומאתגרת.

השארת תגובה