תמיד אמור לנו שאסור, אבל אף פעם לא נימקו…
אז בפוסט הזה נבחן באמת את הסיבות התרבותיות, הפסיכולוגיות והמעשיות מדוע "אסור לשחק עם אוכל".
תאמינו או לא, לא מדובר רק בסבתות פולניות.
קצת מפתיע אולי למצוא את הפוסט הזה באתר שלנו, אבל חשוב לנו לפגוש גם את האנשים שחוששים ממשחק באוכל. זה לא ש"הם מוזרים": "לא לשחק עם האוכל" הוא קונספט שנמצא בתרבויות רבות מסביב לעולם, גם אם קצת מודגש עוד יותר באתוס הישראל (על הספציפיות באתוס הישראלי, מוזמנים לפוסט ייעודי לנושא).
משחק באוכל נחשב לטאבו בתרבויות שונות ברחבי העולם מסיבות שונות. ראשית, לאוכל יש ערך תרבותי וחברתי משמעותי בחברות רבות. לעתים קרובות הוא נתפס כמשאב יקר שיש לכבד אותו ולא לבזבז אותו. ניתן לראות במשחק באוכל מעשה חסר כבוד, שכן הוא מתעלם מהמאמץ הכרוך בייצור והכנתו.
שנית, משחק עם אוכל יכול להיראות כסימן לחוסר בגרות או חוסר נימוסים. בתרבויות רבות, נימוסי שולחן מוערכים מאוד ונחשבים כהשתקפות של גידולו ומעמדו החברתי. משחק עם אוכל, כגון לזרוק אותו או יצירת בלגן, נתפס כהתנהגות ילדותית ולעתים קרובות הוא מיואש לשמור על תחושת עיצוב במהלך הארוחה.
יתר על כן, למשחק עם אוכל יכולות להיות גם השלכות מעשיות. מזון נועד לצרוך ולהזין את הגוף, לא משמש למטרות בידור. כאשר משחקים עם האוכל, הוא הופך מזוהם ואינו ראוי לצריכה. זה יכול להוביל לבזבוז מזון, המעורר דאגה בעולם שבו אנשים רבים עדיין סובלים מרעב ומחוסר ביטחון תזונתי.
יחד עם זאת, הכותרת פה קצת מטעה. בתרבויות שונות, ושנים רבות לפני תרבות השפע, משחק עם אוכל מהווה חלק מטקסים דתיים או חברתיים. כתבנו על כך פוסט נפרד, מוזמנים להציץ.
אכן עשוי להיות היבט פסיכולוגי לטאבו נגד משחק באוכל. הסבר אפשרי אחד הוא שזה נוגד את הצורך האינסטינקטיבי שלנו בסדר ובמבנה. לבני אדם יש נטייה טבעית לסווג ולארגן את סביבתם, כולל המזון שהם צורכים. משחק עם אוכל משבש את הסדר הזה ויכול ליצור תחושה של אי נוחות או אי נוחות.
בנוסף, ניתן לראות במשחק עם אוכל סוג של מרד או התרסה נגד נורמות חברתיות. זה יכול להתפרש כדרך להפעיל שליטה או עצמאות, במיוחד עבור ילדים שעלולים להרגיש מוגבלים על ידי כללים וציפיות סביב התנהגות בזמן הארוחה. על ידי משחק עם האוכל שלהם, ייתכן שהם מחפשים תשומת לב או מנסים לבסס את האוטונומיה שלהם.
יתרה מכך, יתכנו אמונות תרבותיות ואמונות טפלות בבסיסן התורמות לסלידה ממשחק באוכל. בתרבויות מסוימות, אוכל קשור למשמעויות רוחניות או סמליות. מאמינים שטיפול לא נכון במזון או חוסר כבוד יכול להביא מזל רע או השלכות שליליות. אמונה זו משמשת כגורם מרתיע פסיכולוגי, ומחזקת את התפיסה שמשחק עם אוכל אינו רק בלתי מקובל מבחינה חברתית אלא גם נושא השלכות אפשריות.
לבסוף, ההיבט הפסיכולוגי של הטאבו עשוי לנבוע גם מהקשר בין אוכל להישרדות. מנקודת מבט אבולוציונית, בני האדם פיתחו אינסטינקט חזק להעריך ולהגן על מזון כאמצעי הישרדות. משחק באוכל עשוי לעורר תגובה תת–מודעת שתופסת אותה כאיום על רווחתנו או בזבוז של משאב יקר.
בעיקרון כן. משחק עם אוכל יכול להוביל לבזבוז משאבים. ייצור מזון דורש משאבים יקרי ערך כמו מים, אנרגיה ואדמה. כאשר מתייחסים למזון כאל כלי משחק ולא כאמצעי פרנסה, הדבר עלול לגרום לבזבוז מיותר ולתרום לחוסר ביטחון תזונתי.
אבל האמת, שלסיבה זו יש ערך אם אתם חיים במרכז אפריקה או באזורים מסוימים בדרום אמריקה. בזבוז האוכל כתוצאה ממשחק בישראל או במערב הינו שולי לרווחתנו. אפשר לטעון (ואולי בצדק) שבזבוז אוכל בכלל חוטא כנגד כדור הארץ והצורך בכלכלה "ברת קיימא", אבל השאלה, כמו בכל דבר בחיים, תהיה המינון.
בנוסף, משחק באוכל עלול ליצור בלגן ולהקשות על שמירה על ניקיון והיגיינה. חלקיקי מזון יכולים להתפזר, מה שמוביל לתנאים לא היגייניים שעלולים למשוך מזיקים ולגרום לזיהום. זה חשוב במיוחד במסגרות ציבוריות כמו מסעדות או בתי ספר שבהם שמירה על ניקיון ובטיחות מזון היא חיונית.
בבית שלנו, זה פחות קריטי.
יתרה מזאת, משחק עם אוכל יכול להיות לא מכבד את המאמצים והכישורים של אלה שהכינו אותו. בישול נחשב לרוב לצורת אמנות, ושפים משקיעים מאמצים רבים כדי ליצור מנות מושכות ויזואלית וטעימות. על ידי משחק באוכל, אנו מערערים את האומנות שלהם ומתעלמים מהזמן והמאמץ שהם השקיעו ביצירת ארוחה. אם אתם מרגישים שהילדים שלכם מקלקלים את היצירה שלכם… טוב, זה כבר לא למאמר הזה.
יכולות להיות כמה סיבות טובות לשחק עם אוכל.
השאלה היא לא רק "האם לשחק עם האוכל" זה בסדר, אלא אולי יותר "איך לשחק עם האוכל".
אם אנחנו עוסקים במטרות רגשיות וחינוכיות, לאופן שבו אנחנו משחקים משמעות כבירה. לכן, ב-Playte, הושקעה המון (המון) מחשבה באופן בו תכננו את המשחקים. הצורך לאזן בין ריגוש לבין "להיות בארוחה", בין תשומת הלב למשחק לתשומת הלב לצלחת – קריטי כדי להשיג את המטרות שלנו לשיפור הרגלי תזונה. "לתקוע" אייפד מול ילד ללא ספק יעורר חוויה חיובית במובן מסויים, אבל במחיר כבד שבו הילד לא יהיה מודע למה או כמה אכל, לסיגנלים של הרעב או השובע שלו, ואפילו יש סיכוי שלא יזכור כלל מה, שבכלל אכל.
לסיכום,
ישנן סיבות מסורתיות, שחלקן הן בין-תרבותיות, ל"למה לא לשחק עם האוכל". עם זאת, כמו דברים רבים אחרים, חלקן של הסיבות כבר לא רלוונטיות לנו כיום, פחות רלוונטיות בבית, ומאבדות את משמעותן מול יתרונות אפשריים של משחק עם האוכל, כמו מטרות חינוכיות ורגשיות, שיכולות לתרום רבות לילד שלנו. השאלה היא איך לשלב משחק באוכל, כשיש לנו מטרות מוגדות. וזה, כבר העבודה שלנו ב-Playte.